טו באב – חג האהבה

אין דבר מוצלח יותר כמתנה לאהובך מאשר זר פרחים, קצת שוקולד ויין. ט”ו באב. היום זה היום. יום האהבה. יום שכל-כולו תום וטוהר. יום שמזוקק מכל רעלי…

ט”ו באב.  היום זה היום. יום האהבה. יום שכל-כולו תום וטוהר. יום שמזוקק מכל רעליהם הארסיים של הרוע, הרשע, הקנאה, הזדון והשנאה. זה היום שבו ממחישים את האהבה במחוות קטנות, בריגושים, בחידושים, בהפתעות. זה היום שבו אומרים – איש בשפתו, אישה בלשונה – אני אוהב אותך. שלוש מלים שאין שפה שלא ניתן לתרגם אותן אליה. שלוש מלים שכל אחת מהן עשויה לב.

ט”ו באב הוא יום ההולדת של האהבה. “אומרים יש אהבה מה זאת אהבה” כתב, בשעתו, המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. הוא הותיר את האהבה כשאלה פתוחה לכל ניחוש, לכל לחישה וריגוש. לכל הקצעה וליטוש.  אין-ספור תשובות לה, לשאלת המשורר, וכמספר המשיבים מספר התשובות. וכולן טובות. וכולן יפות. ואין בהן אף לא אחת שגויה.  כי אין תשובה בלתי נכונה לשאלת האהבה.

ט”ו באב הוא חגם של מעניקי מחוות-הלב ומקבליהן.  כל מתנה היא יפה ומרגשת ולו רק בשל העבודה כי מישהו העניק אותה למישהו יקר וקרוב. זה היום של הדברים הטובים והמתוקים: פרחים במגוון סידורים ושיזורים, צרורות או זרים, לפעמים די בפרח דק אחד, מרהיב, כדי להלהיב כאילו גלומים בו יופיה וניחוחה של גינה שלמה שוקולדים, בובות חרסינה זעירות, פיות ומלאכים מנופחים מזכוכית, מטות קסמים מסוכרים, שרביטים.

ט”ו באב הוא יום שבו כל האוהבים שבעולם מבינים זה את זה ללא מלים, כי לעולם אחת היא שפת הלב, זו שלא ניתן לזייף בה. השפה שאין עשירה, עמוקה ורבת-תהודה ממנה. השפה שאין עדינה ורגישה ממנה. השפה של כל מי שמאז חוו, לראשונה, אהבה, שוב לא יוותרו עליה – בכל יום שהוא בכלל וביום  הזה, ט”ו באב, המיועד,מיוחד ומוקדש לה כל-כולו בפרט.